כעס זעם אשמה ואהבה, 

הרצון שלנו לסלוח לאדם אחר שנפגענו ממנו והרצון שיהיה שלום בתוכנו כלפי אותו אדם הוא רצון יפה וטוב המביע את הרצון שלנו לעשות שלום ולחיות בשלמות והרמוניה עם כל החלקים שלנו.
אך האם היישום שלו כל כך פשוט?

אז זהו, שפעמים רבות הוא לא כזה פשוט, והוא לא פשוט כיוון שחלק מצורות הביטוי של המציאות היא גם זעם וכעס, והרצון להגיע להבנה ושלום ואהבה שזהו היסוד והבסיס שלנו (ממה שאני זכיתי להכיר בכל אופן), הקרקע של המהות שלנו היא אחדות אוהבת ושלמה, ולכן השאיפה שלנו תהיה תמיד לאיזון ואהבה אמיתית.

ובכדי להגיע לזו, אני מוצאת שאדם לא יכול להתווכח עם המציאות ועם עצמו כאחד, ואם עוברת בו תחושה של זעם וכעס על אדם אחר כביכול, ואני אומרת כביכול כיוון שזה תמיד כעס כלפי עצמינו רק שברוב המקרים לא מודעים לכך וזה משתקף על האדם שממולנו, קל יותר לראות את הפגם אצל הזולת מאשר אצלך ולכן קל יותר במקרים רבים להפנות אצבע כועסת ונוקמת מול מישהו אחר, רק שאם אנו מספיק כנים נוכל להבחין שכל ההאשמות כלפי זה שאנו כועסים או שומרים לו טינה, זה בכלל לא קשור באמת אליו אלא רק אלינו.

וכדי שבאמת נגיע לשלב המיוחל של שלום ואהבה יהיה צורך קודם כל לסלוח לעצמינו, וסליחה לעצמינו מן הסתם היא הכי קשה גם כי הרבה פעמים אין הבנה איפה ה"טעות" שלנו, במה אנחנו לא בסדר, ונוצר לחץ שרוצים לחשוב ולהרגיש אהבה וחמלה אבל זה לא מצליח וזה יוצר עוד מתח ואשמה שמשהו לא בסדר אצלנו כי אנו לא יודעים לסלוח ולחמול על עצמינו ועל זה שנפגענו ממנו.

וכאן כשזה נהיה  "לופ" מעגל שחוזר על עצמו, יש את המקום להתבוננות נוספת מזווית חדשה שאם תנסו אותה תראו שהיא משחררת מהמלחמה הזו של כדור השלג ש"רוצה לסלוח אבל זה לא יוצא", וההסתכלות היא תמיד לכיוון השאלה מה האמת?
והאמת כרגע שרוצים לשלוח אהבה ואור לאדם שפגע, והאמת שהרגש מרגיש הפוך לחלוטין מאהבה ושלום, ואם כך זה חוזר על עצמו אז מה האמת?
האם באמת אני צריך/ה לשלוח אהבה ואור ולסלוח? האם זה מחוייב?

המציאות היא שיש בתוכנו גם מה שמוגדר זעם וכעסים, והאמת שלא כל רגע חוויית האהבה והשלום מתבטאת דרכנו כלפי כולם, וזה שזה כך זה לא אומר עלינו שום דבר,  זה לא עושה אותנו לא טובים ולא רעים, אלא זו סה"כ צורה של המציאות שמתבטאת דרכינו כעת, כמו משב רוח שעובר וחולף, ואם לא נתפס או נאחז במשב/מצב הרוח הזה, ולא נעשה ממנו דרמה שלמה ומטעמים של חייבים לסלוח ולמחול ולשלוח לכולם אור, זה בדיוק מה שכן יאפשר את הסליחה והשלום, כיוון שעשיתם בתוככם שלום פנימי עם עוד חלק מהשלם ושבחרתם לקבל אותו ולא לעשות איתו וממנו מלחמה.

לסיכום, כשיש רצון כנה לחיות בהרמוניה ושלום עם עצמכם ומן הסתם עם כל הסובבים אתכם זה יהיה נכון לנסות לפעול בכל צורה שנראית לכם נכונה להשגת ההרמוניה והאהבה, להתכוון לזה בלב, להתפלל על זה ועוד אינספור דרכים כל אחד לפי ראות עיניו ואם זה פועל עבורכם מה טוב, אם זה לא פועל לכם תמשיכו לנסות עד שיצליח, ואני ממליצה לנסות ללכת על שאלת השאלות והשאלה היא:  מה האמת?

האמת היא תמיד המציאות כפי מה שהיא עכשיו, בדיוק כפי ש"אלוהים" בורא לנו אותה כל רגע מחדש, בדיוק כפי שהמציאות בוראת את עצמה, בכל רגע היא חדשה, וכשלא נלחמים ולא מתווכחים איתה זוכים באופן מיידי ותמידי באיזון ובאהבה שאינה תלויה.
שיהיה המשך יום נפלא ובהצלחה.